משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ו׳:ג׳

3 לפי כתב-יד קופמן

4 כל העולין למזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל חוץ מן העולה לשלשה דברים אלו שהיו עולים וחוזרין לעקב – שלושת הדברים הללו ניסוך מים ויין ועולת העוף נעשו בצד שמאל של הכבש ולכן הכוהן לא הקיף את המזבח אלא פסע ימינה אל המקום. עיקרון זה של הקפה מימין נגד כיוון השעון חוזר במסורות רבות לעיל פ"ה מ"ג ולהלן מ"ו; תמיד פ"ז מ"ג, וכן ביום הכיפורים: "ויצא אל המזבח אשר לפני ה' זה מזבח הזהב, התחיל מחטא ויורד. מהיכן הוא מתחיל מקרן מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, דרומית מזרחית, מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון משם היה גומר על מזבח הפנימי, רבי אליעזר אומר במקומו היה עומד ומחטא ועל כולן היה נותן מלמטה למעלה, חוץ מזו שהיתה לפניו שעליה היה נותן מלמעלה למטה" משנה, יומא פ"ה מ"ה; ספרא, אחרי מות פרק ד ה"י, פא ע"ד.

5 ניתן להבין מדוע בעולת העוף ויתרו על דרישה טקסית זו, שכן המדובר בימים של עודף עבודה ובעבודת קרבנות פרטית שאין בה אותם כללי טקס. אבל מדוע ויתרו על דרישה זו במעמד ניסוך המים והיין בסוכות? ייתכן שנוהג זה הוא פרי הפשרה שבין צדוקים לפרושים. הצדוקים התנגדו למנהג ניסוך המים והיין, ואולי ויתרו והסכימו ובלבד שלא ייעשה הדבר בדרך הטקסית המקודשת. או שמא הייתה ההקפה מימין דרך הצדוקים שהשפיעו רבות על נוהגי המקדש, ופרושים הסתייגו מכך. כאשר באו הפרושים להנהיג מנהג או לקבע מנהג אנטי-צדוקי הקפידו שלא להיגרר אחר דרכי המינים ושלא להעדיף את הימין. מכל מקום, ברור שהפרושים הסתייגו מהעדפת ימין כפי שהדגשנו בפירושנו ליומא פ"ד מ"א.